אלופת המושתלים מאת: סימה טלמון
(פורסם בעיתון "הקיבוץ" ינואר 2006)
חגית סימן טוב מגעתון, עומדת על כך שהכתבה תתחיל בסיפור על המדליות בהן זכתה באולימפיאדות המושתלים, בצרפת ובקנדה.
היא מציגה בגאווה את המדליות, שמעידות על זכייתה במקום שני ושלישי בשחייה.
היא מתעתדת גם לנסוע לאולימפיאדה הבאה, שתתקיים בתאילנד.
מאחורי הגאווה בהישגיה המוכחים וההתמדה באימוני שחיה וכושר,
מסתתר סיפור לא פשוט של מחלת כבד, שלקתה בה בגיל צעיר, יחסית, מחלת סרטן, שלקתה בה פעמיים והשתלת כבד.
אך לפני הכל, אנחנו מדברות על אולימפיאדת המושתלים, שמתקיימת אחת לשנתיים ומוכרת ע"י הועד האולימפי.
"האולימפיאדה באה לעודד מושתלים לעסוק בספורט", אומרת חגית, "ולהגביר את המודעות לתרומת אברים. אנשים, שרואים את השינוי שחל בחולים, משתכנעים שההשתלות הן עניין חיוני.
בדרך כלל התקשורת מציגה את המושתלים כמי שנזקקים לתרומה, כחלשים ואילו כאן, אנשים מתחזקים בזכות התרומה ומגיעים להישגים ייחודיים".
"כשהייתי בצרפת בננסי בשנת 2003", היא מספרת, "לא היה תור של מושתלים באזור. זה מעיד על המודעות הקיימת שם לנושא ההשתלות, שעלתה בזכות ההכנות לאולימפיאדה. ההכנות התחילו חמש שנים קודם והיו שותפים להן אנשים מכל האזור, שנחשפו לנושא. למרבית הצער, התקשורת שלנו פחות מפנה תשומת לב לאולימפיאדה המושתלים. אם אולימפיאדת הנכים זוכה לסיקור רחב, הרי שאולימפיאדת המושתלים כמעט ואינה זוכה ליחסי ציבור ולסיקור תקשורתי".
לאולימפיאדה בקנדה הגיעו כ-1,200 איש, מ-44 מדינות. לקראת האולימפיאדות חגית התאמנה בלי סוף, לרוב בבריכת קאנטרי גן עברון. זה אתגר לא פשוט, להתאמן לבד, ללא הנחיה וליווי של בעלי מקצוע וללא קבוצה. זה גם דורש כוח רצון גדול.
מחלת הכבד של חגית התגלתה כשהייתה בגיל 23. מאז היא טופלה בתרופות. המחלה נבעה מהסתיידות צינוריות המרה, שלא אפשרו לכבד למלא את תפקידו בחילוף חומרים.
בגיל 37, כשכבר היה ידוע שחגית עומדת בפני השתלת כבד, היא חלתה בסרטן השד. היא נותחה וקיבלה טיפולי הקרנה בלבד. הכימותרפיה הייתה אסורה עקב מחלת הכבד. מיד לאחר הניתוח נעשה שחזור של השד. לרופאים לא היה ספק, שרווקה צעירה צריכה לעבור שחזור ולכן היא הופנתה מיד לפלסטיקאי. בשיחה עמו, הוא לא הכין אותה לסיבוכים שעלולים להיות כתוצאה מהשחזור, כמו זיהום או כאבים. ניתוח השחזור לא הצליח, נוצר זיהום ונאלצו להוציא את השתל. מאז חגית סבורה שצריך להציג למנותחות את שתי האפשרויות, לשחזר או לא לשחזר.
כעבור שנה עברה חגית ניתוח השתלת כבד. היא לא ידעה את חומרת מחלתה ולא הייתה ערה למיקומה בתור המושתלים. בדיעבד התברר, שבני משפחתה הוזמנו לבדיקות לקראת האפשרות שאם לא יימצא תורם בזמן והם יקראו לתרום. ב-10.11.2001, בתשע בערב, הגיע הטלפון המיוחל. מתאמת ההשתלות הזמינה אותה דחוף לניתוח. חגית זוכרת את ההתרגשות ואת תחושת הביטחון והאמונה, שהיא תעבור את ההשתלה בצורה מוצלחת. היא זוכרת שהמתינה להוריה, שלא היו בקיבוץ. בשעה 12:00 בלילה היא הגיעה לבילינסון. למחרת בשעה 6:00 בבוקר, ביום בו קרסו מגדלי התאומים – 11 בנובמבר 2001, נערך ניתוח השתלת הכבד שלה. היא זוכרת יום אחד נורא בטיפול נמרץ, שם הייתה מחוברת לצינוריות רבות ואחר כך התאוששות מהירה במחלקה, כשהתברר שהגוף קלט את הכבד. מאז ועד היום, הכבד המושתל מתפקד היטב והגוף לא דוחה אותו, למרות שבכל רגע יכולה להתרחש דחייה.
שנה אחרי ההשתלה, התגלה סרטן בשד השני. הפעם עלתה אצלה תחושה קלה של ייאוש, שחלפה די מהר. חגית עברה ניתוח והפעם עלתה האופציה לבצע שחזור של שני השדיים. הרופא אמר לה, שיש אפשרות להשתמש בשריר כלשהו בגב, שאין לה צורך בו. בדיעבד, התברר שהיא זקוקה לשריר הזה לצורך השחייה. לאחר הניסיון הקודם, שלא היה מוצלח והיה מלווה כאבים, וכשהתברר שהשחזור לא מתבצע בפעם אחת, אלא בשני ניתוחים נפרדים, חגית התלבטה. יום אחד הביאה אחותה קטע עיתון ובו ראיון עם נירה רבינוביץ (שחקנית וזמרת), שסיפרה, על סרטן השד בו לקתה ועל כך שויתרה על שחזור שדיה. חגית החליטה שהיא מוותרת על השחזור. היו תקופות שהתהלכה עם פרוטזות אך זה היה חם, לוחץ ולא נוח. בסוף היא החליטה לוותר. "כן, אני ערה למבטים של האנשים, אך לאט לאט זה מפסיק להיות חשוב", היא אומרת. "אבל לרוב אני יודעת שהמבט מופנה אלי, לא לחזה החסר".
לפני המחלות הייתה חגית בריאה, פעילה ומאד חיונית. מין טום בוי. כשהחליטה לא לשחזר את שדייה, אמרה לעצמה, שהיא תמיד רצתה להיות ואולי בגלל זה קבלת הגוף החדש הייתה קלה יותר עבורה. מן הדין לציין שמאז ההשתלה היו לחגית 4 מערכות יחסים זוגיות, וגם עכשיו יש לחגית חבר תקופה ממושכת. על האופציה של לידת ילדים היא ויתרה, למרות שתיאורטית, היא מסוגלת ללדת, אך ההריון הוא בסיכון גבוה מאד בגלל ההשתלה.
"באף-אחד משלבי המחלות לא הייתי מיואשת", מספרת חגית. "אולי קצת, כשהתברר שיש לי עוד פעם סרטן. להורים ולבני המשפחה תהליך ההשתלה ומחלת הסרטן של חגית, היה קשה. הם היו מודאגים מאד וחסרי ודאות לגבי העתיד. אבל אני, שהייתי בתוך התהליך וידעתי מה אני מרגישה. הייתי אופטימית חסרת תקנה, תמיד וגם אז. אחרי הניתוחים תמיד הייתי בהיי, אולי כי שמחתי שנשארתי בחיים, ואולי אלו חומרי ההרדמה. גם לא הייתי מודאגת לפני הניתוחים. מצד אחד הדאגה של הסובבים כלפי הייתה נעימה, כי באתי ממקום קצת בודד ותשומת הלב שהורעפה עלי הייתה שינוי מרענן, אך כשהכל חזר לשיגרה ותשומת הלב חזרה לממדים הקודמים, חזרתי לאותה תחושת בדידות, אבל גם ידעתי איך לבחור בדרך שתוציא אותי ממנה לגמרי".
כשחגית מביטה לאחור, היא כמעט מברכת על מה שקרה לה. היא סבורה, שהקשיים, המחלות, הטיפולים וההתגברות, הם ניסיון שהביא אותה למקום טוב יותר. "היום אני האדם שרציתי להיות קודם ולא העזתי. כל מה שעברתי איפשר לי להשתנות".
המחלות מהן החלימה היו עבורה מקפצה לזכייה במדליות. "תמיד חלמתי על האולימפיאדה ושיום אחד יכריזו: במקום הראשון: חגית סימן טוב. תמיד עסקתי בספורט והתאמנתי. היום אני עובדת בתחום שנהוג להציב בו מטרות. כשהתאמנתי לקראת האולימפיאדה לא אכלתי טוב, לא נחתי, שחיתי יותר מדי, אבל ראיתי את המטרה בקצה הדרך: לעלות על דוכן המנצחים. האולימפיאדה היא אירוע נהדר. מעבר לתחרות ישנה אחווה וחברות ממש כייפית. ולכן אני רוצה לנסוע פעם נוספת לאולימפיאדה שתהיה בתאילנד".
חגית עובדת היום בעסקי שיווק רשתי בחברת NUSKIN. העבודה מאפשרת לה חופש גדול יותר, קשר עם אנשים וגם תגמול כספי ואישי. לחברה סורק ביו-פוטוני הבודק בצורה מדעית את רמת נוגדי החמצון בגוף (נוגדי החמצון מהווים את קו ההגנה הראשון של גופנו). כל מי שבוחר לעבוד בתחום זה חייב לאהוב לעבוד עם אנשים ולרצות לעזור לאחרים.
בין לבין היא מקיימת הרצאות בהן היא מספרת על החוויות הקשות שעברה מצד אחד, ועל ההתגברות מהצד שני. היא מספרת על השינוי האישי שעברה, על הצד החיוב של הקושי. חגית גם פעילה של המשרד לאיכות הסביבה והיא נאמנת ניקיון. היא הייתה פעילה במאבק נגד פתיחת מחצבות באיזור הגליל המערבי, מאבק שנשא פרי.
"מבחינתי, החיים מתמצים בקשרים עם אנשים", היא אומרת. "אני יכולה להישאר בבית, לקרוא, לשחות, אבל אם פגשתי אנשים, היום נראה הרבה יותר טוב!".
הקשר עם האנשים להם היא מספרת את סיפור חייה, מעביר לה משוב חיובי, שהיא יודעת להעריך ולקבל.
התמודדות עם סרטן-הדרך האופטימית
קבלו, בחינם, את 'המדריך לאופטימיות בשעות משבר'
בברכת ימים אופטימיים,
חגית סימן-טוב,